ב-30 בינואר פרסמה בריטיש פטרוליום (BP) את דו"ח "תחזית האנרגיה העולמית" לשנת 2023, תוך הדגשת כי דלקים מאובנים בטווח הקצר חשובים יותר במעבר האנרגיה, אך המחסור העולמי באספקת אנרגיה, פליטות הפחמן ממשיכות לעלות וגורמים נוספים צפויים להאיץ את המעבר הירוק והדל פחמן. הדו"ח הציג ארבע מגמות של פיתוח אנרגיה עולמי, וחזה פיתוח דל פחמימנים עד 2050.
הדו"ח מציין כי בטווח הקצר, דלקים מאובנים ימלאו תפקיד חשוב בתהליך המעבר האנרגטי, אך המחסור העולמי באנרגיה, העלייה המתמשכת בפליטות פחמן וההתרחשות התכופה של מזג אוויר קיצוני יאיצו את המעבר העולמי לאנרגיה ירוקה ודלת פחמן. מעבר יעיל צריך לטפל בו זמנית בביטחון אנרגטי, במחיר סביר וקיימות; עתיד האנרגיה העולמי יציג ארבע מגמות עיקריות: ירידה בתפקידה של אנרגיה פחמימנית, פיתוח מהיר של אנרגיה מתחדשת, רמת החשמול הגוברת וצמיחה מתמשכת של שימוש נמוך בפחמימנים.
הדו"ח מניח את התפתחות מערכות האנרגיה עד שנת 2050 תחת שלושה תרחישים: מעבר מואץ, אפס נטו ואנרגיה חדשה. הדו"ח מציע כי בתרחיש המעבר המואץ, פליטות הפחמן יופחתו בכ-75%; בתרחיש אפס נטו, פליטות הפחמן יופחתו ביותר מ-95%; בתרחיש הדינמי החדש (המניח שהמצב הכולל של פיתוח האנרגיה העולמי בחמש השנים האחרונות, כולל התקדמות טכנולוגית, הפחתת עלויות וכו', ועוצמת המדיניות העולמית, יישאר ללא שינוי בחמש עד 30 השנים הבאות), פליטות הפחמן העולמיות יגיעו לשיאן בשנות ה-2020 ויפחיתו את פליטות הפחמן העולמיות בכ-30% עד שנת 2050 בהשוואה לשנת 2019.
הדו"ח טוען כי פחמימנים דלי פליטות ממלאים תפקיד מפתח במעבר לאנרגיה דלת פחמן, במיוחד בתעשיות, תחבורה ומגזרים אחרים שקשה לחשמל. מימן ירוק ומימן כחול הם הפחמימנים דלי הפליטה העיקריים, וחשיבותו של המימן הירוק תגבר עם תהליך המרת האנרגיה. סחר במימן כולל סחר אזורי בצינורות להובלת מימן טהור וסחר ימי בנגזרות מימן.
הדו"ח צופה כי עד שנת 2030, תחת תרחישי המעבר המואץ ואפס נטו, הביקוש הנמוך לפחמימנים יגיע ל-30 מיליון טון לשנה ו-50 מיליון טון לשנה, בהתאמה, כאשר רוב הפחמימנים דלי הפלט הללו ישמשו כמקורות אנרגיה וחומרי הפחתה תעשייתיים כדי להחליף גז טבעי, מימן מבוסס פחם (המשמש כחומרי גלם תעשייתיים לזיקוק, לייצור אמוניה ומתנול) ופחם. השאר ישמש לייצור כימיקלים ולייצור מלט.
עד שנת 2050, ייצור הפלדה יהווה כ-40% מסך הביקוש הנמוך לפחמימנים במגזר התעשייתי, ובתרחישי המעבר המואץ ותרחישי אפס נטו, פחמימנים דלי פליטות יהוו כ-5% ו-10% מסך צריכת האנרגיה, בהתאמה.
הדו"ח צופה גם כי, בתרחישי המעבר המואץ ואפס נטו, נגזרות מימן יהוו 10% ו-30% מביקוש האנרגיה לתעופה ו-30% ו-55% מביקוש האנרגיה הימית, בהתאמה, עד שנת 2050, כאשר רוב השאר יועבר למגזר התחבורה הכבדה; עד שנת 2050, סך נגזרות הפחמימנים דלי הפליטות ונגזרות המימן יהווה 10% ו-20% מכלל צריכת האנרגיה במגזר התחבורה, בהתאמה, בתרחישי המעבר המואץ ואפס נטו.
נכון לעכשיו, עלות המימן הכחול נמוכה בדרך כלל מזו של מימן ירוק ברוב חלקי העולם, אך הפרש העלויות יצטמצם בהדרגה ככל שטכנולוגיית ייצור המימן הירוק תתקדם, יעילות הייצור תגדל ומחירם של דלקים מאובנים מסורתיים יעלה, כך נכתב בדו"ח. במסגרת המעבר המואץ ותרחיש האפס נטו, הדו"ח צופה כי מימן ירוק יהווה כ-60% מסך הפחמימנים דלי הפלט עד 2030, ויעלה ל-65% עד 2050.
הדו"ח מציע גם כי אופן הסחר במימן ישתנה בהתאם לשימוש הסופי. עבור יישומים הדורשים מימן טהור (כגון תהליכי חימום תעשייתיים בטמפרטורה גבוהה או הובלת כלי רכב בכבישים), ניתן לייבא את הביקוש מהאזורים הרלוונטיים באמצעות צינורות; עבור אזורים בהם נדרשות נגזרות מימן (כגון אמוניה ומתנול לאוניות), עלות ההובלה באמצעות נגזרות מימן נמוכה יחסית וניתן לייבא את הביקוש מהמדינות בעלות היתרונות הגבוהים ביותר בעולם.
באיחוד האירופי, לדוגמה, הדו"ח צופה כי תחת המעבר המואץ ותרחיש אפס נטו, האיחוד האירופי ייצר כ-70% מהפחמימנים הדלים שלו עד 2030, וירד ל-60% עד 2050. מיבוא הפחמימנים הדלים, כ-50% מהמימן הטהור יובא דרך צינורות מצפון אפריקה וממדינות אירופאיות אחרות (למשל נורבגיה, בריטניה), ו-50% הנותרים יובאו דרך הים מהשוק העולמי בצורה של נגזרות מימן.
זמן פרסום: 6 בפברואר 2023